פסק-דין בתיק ת"א 154368-09

1.         התובע טוען כי ביום 20.11.05  נפגע בתאונת דרכים שאת נסיבותיה תיאר בתצהירו כך: "עברתי כביש במעבר חצייה ברח' מבצע סיני בבת-ים. ראיתי אוטובוס המתקרב למעבר החצייה ולכן חיכיתי שיעבור. לאחר שהאוטובוס עבר את מעבר החציה התחלתי לחצות את הכביש. רכש שעבר מן הצד השני ואשר לא ראה אותי, ככל הנראה, בגלל העובדה שהאוטובוס חסם את שדה הראיה שלו פגע בי" (סעיף 4 לתצהירו).

            לטענת התובע הוא קיבל מכה חזקה ברגלו שהעיפה אותו אל המדרכה. כתוצאה מכך נחבל קשות בפניו ואיבד את ההכרה (סע' 5 לתצהיר). לאחר זמן מה התעורר והבחין בחברו, ולדימיר, המתגורר בקרבת מקום, לצידו (סע' 6-7 לתצהיר). ולדימיר עזר לו להתאושש ולהגיע לביתו. התובע נשען עליו וכך הגיעו לביתו שהיה במרחק הליכה מהמקום (סע' 8-9 לתצהיר). חברתו של התובע המתינה לו בביתו וטיפלה בו. למחרת בבוקר, כשנוכח שמצבו החמיר, פנה לחדר המיון בבית החולים וולפסון, שם אובחן שבר באף וחתך באיזור המצח, התובע טופל ושוחרר לביתו עם הוראות להמשך טיפול ומעקב (סע' 10-12 לתצהירו ונספח א' לתצהיר).

זהות הרכב הפוגע לא ידועה לתובע ולכן, ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), הגיש את תביעתו לפיצויים על נזק הגוף שנגרם לו כנגד קרנית.

2.         קרנית מכחישה את האירוע, את גרסת התובע אודות נסיבותיו ובמיוחד הטענה כי נפגע מרכב, וכפועל יוצא מכחישה היא את חבותה לפצותו על נזקיו מכוח חוק הפיצויים. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק.

3.         במסגרת הבאת הראיות הגיש התובע שלושה תצהירי עדות ראשית מטעמו: תצהירו, תצהיר חברו מר ולדימיר קולוטוב (שיקרא להלן: ולדימיר), ותצהיר עד נוסף לטיצ'בסקי קיריל (שיקרא להלן: קיריל). במועד שמיעת הראיות התייצבו התובע וולדימיר. התובע ויתר על תצהירו של העד הנוסף קיריל שלא התייצב לחקירה על תצהירו. מטעם הנתבעת העיד חוקר, מר בן אזולאי (להלן: אזולאי).

            בנוסף הגישו הצדדים מוצגים.

מכלל המוצגים שהוגשו אציין שני מוצגים, בשל חשיבותם ואזכורם בהמשך: האחד - הודעה שמסר התובע במשטרה אודות התאונה. ההודעה נגבתה מהתובע על ידי חוקרת משטרה בתאריך 27.11.05, והיא הוגשה מטעם התובע כנספח ד2' לתצהירו (להלן: הודעת התובע במשטרה). המסמך השני הוא תעודת חדר המיון מיום 21.11.05, למחרת האירוע, שהעתקה הוגש הן מטעם התובע כנספח א' לתצהירו והן מטעם הנתבעת כמוצג נ/2 (להלן: תעודת חדר המיון). כבר עתה ייאמר כי קיים הבדל קטן, אך משמעותי, בין עותק התעודה שהגיש התובע לבין העותק שהגישה הנתבעת ועל כך יורחב בהמשך.

4.         לאחר שבחנתי את העדויות ואת יתר הראיות שהובאו בפניי, הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח את תביעתו.

כפי שאפרט להלן, עדויותיהם של התובע ושל חברו ולדימיר היו רצופות פגמים וסתירות, בינן לבין עצמן, בינן לבין הודעת התובע במשטרה, ובתוך כל אחת מהן. התובע והעד מטעמו הותירו רושם כללי בלתי מהימן, ואין לי אלא לקבוע כי אין בסיס לגרסתו של התובע כי נפגע בתאונת דרכים כתוצאה מפגיעת רכב.

5.         ראשית אתיחס לתעודת חדר המיון בה מצויה גרסתו הראשונה של התובע אודות התאונה כפי שנמסרת לצוות הרפואי שקיבל אותו.

בתעודה תועדה קבלתו של התובע ובדיקתו על ידי רופא במיון, ובהמשך, נוכח ממצאי הבדיקה, נבדק התובע על ידי רופא מומחה בתחום א.א.ג אשר תיעד גם הוא את בדיקתו וממצאיו. רופא המיון ציין כי: "לפי דבריו לפני כ- 12 שעות נפל ונחבל בראשו...". רופא א.א.ג שבדק אותו וטיפל בו ציין: "אתמול בערב נפל, נחבל בפניו". במדבקה שהודבקה על תעודת חדר המיון צוינה הסיבה להגעתו: "נפילה, חבלה, חתך". בשום מקום בתעודת חדר המיון לא צוינה מעורבות רכב או כי מדובר בתאונת דרכים.

            כאן המקום לציין כי בטופס תעודת חדר המיון, בחלק העליון של התעודה, מתחת לכותרת 'מחלקת מיון טראומה', מודפסות המילים: "סיבת הפניה: [ ] תאונת דרכים  [ ] תאונת עבודה". בעותק התעודה שצירף התובע לתצהירו (נספח א') מסומן X ליד המילים "תאונת דרכים".

            בתצהירו טען התובע כי הוא זוכר במפורש שאמר למטפליו במיון כי נפגע מרכב ונפל כתוצאה מפגיעתו. לדבריו, הרופא שטיפל בו (הכוונה לרופא א.א.ג) לא היה רוסי, והוא עצמו מתקשה בשפה העברית ולפעמים אינו מצליח להסביר את עצמו היטב. ואולם רופא המיון שבדק אותו דיבר איתו ברוסית והוא הבין באופן מיידי כי מדובר בתאונת דרכים ולכן כך נכתב בתעודה עצמה, ובכך מכוון התובע לסימון ה- X האמור (סע' 16,17 לתצהירו).

            בחקירתו הנגדית הוסיף התובע וסיפר שבדומה לרופא המיון גם הפקידה שקיבלה אותו בחדר המיון היתה דוברת רוסית, וגם לה הוא אמר שנפגע בתאונת דרכים, מפגיעת מרכב (פרו' עמ' 8).

            כפי שהובא לעיל, כל האמור בתעודת חדר המיון - למעט סימון ה- X בחלק העליון של הטופס - אינו מתיישב עם גרסת התובע, אלא להיפך, והתובע מבסס את טענתו על אותו סימון בטופס.

            אלא שלאחר עדותו הגישה הנתבעת עותק אחר של תעודת חדר המיון, שהתקבל מבית החולים באמצעות חברת תיק"ל אשר פעלה לאיסוף מסמכים רפואיים עבור הנתבעת. עותק התעודה ומכתב תיק"ל סומנו כמוצג נ/2. והנה, בעותק נ/2 לא מופיע הסימון x ליד המילים "תאונת דרכים", בשונה מהעותק שצירף התובע לתצהירו. ויודגש, זה ההבדל היחיד בין העותקים, מעבר לכך מדובר במסמכים זהים לחלוטין.

בהינתן תוכן התעודה - שאינו מזכיר תאונת דרכים או מעורבות של רכב אפילו ברמז, וציון סיבת הפניה במדבקה כ: "נפילה, חבלה, חתך" ולא כתאונת דרכים, ונוכח הקלות הרבה בה ניתן להוסיף את סימון ה-X על גבי העתק הטופס ולצלמו שוב, קיים בליבי ספק רב באשר לאותנטיות המסמך שהגיש התובע. בכל מקרה, לאור המסמך נ/2, אין לעותק תעודת חדר המיון שהגיש התובע, או ליתר דיוק לאותו סימון בחלקו העליון, משקל ראייתי להוכחת עדותו כי סיפר במיון שנפגע בתאונת דרכים כתוצאה מפגיעת רכב.

            כפי שצוין, התובע העיד כי לפחות שניים מעורכי תעודת חדר המיון הם דוברי רוסית שהבינו  את דבריו, פקידת הקבלה (שהנפיקה ככל הנראה את המדבקות) ורופא המיון הראשון שבדק אותו. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית אישר גם כי אמר לשני הרופאים את הדברים שנרשמו על ידם (פרו' עמ' 8-9).